<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א בית שני שער רביעי</h1>
<h2>דף יז.</h2>
אותו ואת בנו אסור לשחוט ביום אחד, שנאמר [ויקרא כ"ב] ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. לא אסרה [תורה] אלא בהמה אבל חיה אין בה משום אותו ואת בנו, דשור ושה כתיב ולא חיה ועוף. יום זה האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה. לפיכך השוחט בלילה אסור לשחוט ביום, שחט ביום מותר לשחוט בלילה. איסור זה נוהג בנקבות, רצוני לומר שאסור לשחוט האם ובנה, שנאמר אותו ואת בנו, מי שניכר שהוא בנו, זו האם שהבן כרוך אחריה. נודע אביו של בן זה מי הוא, יש מן הגאונים שהתיר, שאין חוששין לזרע האב. ויש מי שאומר דחוששין לזרע האב מספק, ולפיכך אמרו דאותו ואת בנו נוהג מספק אפילו בזכרים. וראוי לחוש לדבריהם בשל תורה. במה דברים אמורים בשנודע שזה אביו אבל מן הספק אין אנו חוששין לכל הבהמות לומר שמא זה אביו. וכן הדין באם אם אינו כרוך אחריה. לפיכך הלוקח בהמה בכל מקום ובכל זמן אינו חושש שמא נשחטה האם או הבן אלא הולך ושוחט ואינו נמנע. אחר שהדברים כן, מי ששחט את האם או שמכר את האם לשחטה, חייב לומר ללוקח שני זה היזהר שלא תשחוט היום שכבר שחטתי אמו או מכרתי אותה למי שדעתו לשוחטה היום, כחתן או כלה שלקחו ביום חתונתם או כיוצא בזה, ושמא כבר שחטו. אותו ואת בנו נוהג בכלאים הבא מן העז ומן הרחל, שמצד האב ומצד האם שה הוא. וכן צבי הבא על התיישה וילדה בן ושחט אותה ואת הבן הזה חייב משום אותו ואת בנו, דאותו אמר רחמנא ובנו אפילו כל דהו. ותייש הבא על הצבייה וילדה בן ושחט אותה ואת הבן, יראה לי שמותר לשוחטן לכתחילה, דשה ובנו אמר רחמנא ולא צבי ובנו. תייש הבא על הצבייה וילדה בת, ובת ילדה בן, לדברי האומרין דחוששין לזרע האב אסור לשחוט את אילו, ולדברי האומרין דאין חוששין לזרע האב מותר. וכבר כתבנו שחוששין מספק בשל תורה.
<h2>דף מה:</h2>
אותו ואת בנו אסור לשחוט ביום אחד, שנאמר [ויקרא כ"ב] ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. לא אסרה [תורה] אלא בהמה אבל חיה אין בה משום אותו ואת בנו, דשור ושה כתיב ולא חיה ועוף. יום זה האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה. לפיכך השוחט בלילה אסור לשחוט ביום, שחט ביום מותר לשחוט בלילה. איסור זה נוהג בנקבות, רצוני לומר שאסור לשחוט האם ובנה, שנאמר אותו ואת בנו, מי שניכר שהוא בנו, זו האם שהבן כרוך אחריה. נודע אביו של בן זה מי הוא, יש מן הגאונים שהתיר, שאין חוששין לזרע האב. ויש מי שאומר דחוששין לזרע האב מספק, ולפיכך אמרו דאותו ואת בנו נוהג מספק אפילו בזכרים. וראוי לחוש לדבריהם בשל תורה. במה דברים אמורים בשנודע שזה אביו אבל מן הספק אין אנו חוששין לכל הבהמות לומר שמא זה אביו. וכן הדין באם אם אינו כרוך אחריה. לפיכך הלוקח בהמה בכל מקום ובכל זמן אינו חושש שמא נשחטה האם או הבן אלא הולך ושוחט ואינו נמנע. אחר שהדברים כן, מי ששחט את האם או שמכר את האם לשחטה, חייב לומר ללוקח שני זה היזהר שלא תשחוט היום שכבר שחטתי אמו או מכרתי אותה למי שדעתו לשוחטה היום, כחתן או כלה שלקחו ביום חתונתם או כיוצא בזה, ושמא כבר שחטו.
